בעקבות התקדים המשפטי שנקבע עם

Transkrypt

1 א ר ג ו ן י ו צ א י ק ר ק ו ב ב י ש ר א ל ZWIAZEK KRAKOWIAN W IZRAELU ASSOCIATION OF CRACOWI ANS IN ISR AEL כתיבה, עריכה והבאה לדפוס: לילי הבר ת.ד תל אביב lili@lyhaber.com cracowassociaton.gmail טלפון: , פקס: בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל פגיעה בעצב חשוף לשואה אין אח ורע בהיסטוריה האנושית, מבחינת מספר הקורבנות ותעשיית המוות שהוקמה על ידי מדינה מודרנית, בעלת טכנולוגיה מתקדמת. הטרגדיה של העם היהודי באירופה היא הנוראה מכל. לכן כל ניצול של השואה למטרות פוליטיות, כלכליות או אחרות מעורר בי זעם וסלידה. זה בדיוק מה שהרגשתי בראותי צילומים מההפגנה cמוצאי שבת ה , בהם נראו חרדים לבושים בבגדי פסים עם הטלאי הצהוב. פרצופיהם מפוטמים ואפילו מחייכים. האם מישהו מסכן את חייהם?!!! האם אין גבול לציניות, לשקר ולכזב? הייתכן שבמדינת ישראל מותר לפגוע בעצב החשוף הכי רגיש בנפשו של כל ישראלי, חילוני, מסורתי או חרדי? מרצל גולדמן דמי חבר לשנת 69 שנה לחיסול גטו קרקוב גליון 61, ינואר 2012 טבת תשע ב ב י ו ם ר א ש ו ן, 8 1 מחנה הריכוז בפלשו ב. ב מ ר ץ י ע ר ך בדרך נעצור על יד שרידי בקרקוב מצעד הזיכרון חומת הגטו שנותרו ברחוב השנתי, לציון 69 שנה לבובסקה, ונגיע לאנדרטה לחיסול הגטו היהודי ה י ה ו ד י ת ב פ ל ש ו ב. בעיר. כמדי שנה, נצטרף במקום זה נתייחד עם זכר אל מאות הצוע דים, ה ק ו ר ב נ ו ת, נ נ י ח ז ר י ם פולנים ואחרים. ונדליק נרות נשמה. המצעד בצהרי היום, בשעה מסתיים בשעה 14:00. 12:00 נתכנס כולנ ו בנוסף למצעד נקיי ם ב כ י כ ר ג י ב ו ר י ה ג ט ו ארועים במסגרת עתיד שברובע פודגוז ה, שם ז כ ר ו ן ה ש ו א ה ב ה ו ו ה ישאו דברים ראש העיר ו ב ע ת י ד ב ה ש ת ת פ ו ת של קרקוב, פרופ יאצק חוקרים ומרצים מישראל, מ י י ח ר ו ב ס ק י ו ר א ש פולין וגרמניה וקבוצות נוער הקהילה היהודית, מר ומבוגרים. תדאוש יעקובוביץ. המעונינים להצטרף יפנו מהכיכר נצא במצעד למערכת. א ר ו ך ל כ י ו ו ן ש ר י ד י האקציה הגדולה בלבוב, אוגוסט 1942 בחודש שעבר, בברלין, הכריז ד"ר מגטו לבוב אל מותם במחנה ההשמדה אפרים זורוף, מנהל מכון ויזנטל בישראל בלז'ץ. שני האוקראינים חיים היום על מבצע סיכוי אחרון 2 ללכידת אחרוני בארה "ב כאזרחים חופשיים. פושעי המלחמה הנאצים שנותרו בחיים. במטרה להביא להסגרתם של שני במסגרת המבצע מתבקש הציבור למסור פושעים אלה מארה"ב לגרמניה, ולהעמידם מידע שיסייע ללכידתם של נאצים לשעבר. לדין, מגיעים ארצה - בסוף חודש זה - הפרס הכספי שמוצע על כל "ראש נאצי" פרופ' קורנליוס נסטלר מאוניברסיטת קלן, שהיה עורך הדין המוביל במשפטו של הוא 25 אלף יורו. כ - 0 4, 0 0 נ א צ י ם, ר ו ב ם ג ר מ נ י ם דמיאניוק בגרמניה ועו"ד תומס ולטר, מי ואוסטרים וחלקם תושבי מזרח אירופה, ש ה י ה מ מ ו נ ה ע ל ח ק י ר ת פ ש ע י ו ש ל ש י ר ת ו ב מ ח נ ו ת ה ה ש מ ד ה ו ש י מ ש ו דמיאניוק בגרמניה. בתפקי דים שונים במכונת ה השמד ה פרופ' נסטלר ועו"ד ולטר מבקשים בתקופת השואה. ד"ר זורוף סבור שגם אם לאתר בישראל אנשים אשר יוכלו לשמש רק 1% מהם עדיין בחיים וכשירים לעמוד כתובעי-משנה ) (co-plaintiffs במשפט לדין מבחינה רפואית, ניתן להעמיד לדין 40 שאמור להפתח בקרוב במינכן. תובעי איש. לדבריו המצב והאווירה בגרמניה, המשנה לא ידרשו לשאת בהוצאות כלשהן. בעקבות התקדים המשפטי שנקבע עם הרשעתו בגרמניה של דמיאניוק, במאי כל מי שיכול לשמש כתובע-משנה או 2011, מאפשר היום להעמיד לדין את מכיר מי שיכול לשמש ככזה מתבקש לפנות בדחיפות למערכת או ישירות אל: הפושעים. בימים אלה שוקדת התביעה במינכן עו"ד תומס ולטר שבגרמניה על הכנת כתבי אישום נגד שני xwaltherx@hotmail.com שוטרי עזר אוקראינים, ג'ון קלימון ד "ר אפרים זורוף ופירישק, אשר הובילו, ב אקציה הגדולה swcjerus@netvision.net.il שהיתה באוגוסט 1942, כ- 40,000 יהודים טל': , 2012 נא הקדימו את תשלום את דמי החבר, ואפשרו לנו להמשיך לפעול לשימור מורשת הקהילה שלחו המחאה על סך 150 ש ח לארגון יוצאי קרקוב בישראל, ת.ד תל אביב אנדרטת הזיכרון לנרצחים במחנה הריכוז פלשוב

2 בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל הכח לחיים נ ו ב י נ י ק ר ק ו ב ס ק י ה עמוד 2 אמא, ססיליה קרל לבית פינדר, נולדה בשנת 1888 בקרקוב... תחת השלטון האוסטרו-הונגרי הורשו יהודי קז'ימיז' לצאת מגבולות הרובע ולהתיישב בשכונות המתחדשות של ק רקוב. משפחת פינדר היתה בין המשפחות שעזבו בתקופה זו את הרובע היהודי והתיישבה ברובע פודגוז'ה. רובע פודגוז'ה, שמשמעות שמו היתה מתחת לגבעה, היה רובע אופנתי מעברו השני של נהר הוויסלה, ואשר בו התיישבו משפחות יהודיות אמידות, תרבותיות ומשכילות... כזו היתה המשפחה של אמא. בבית הוריה שמרו שבת וחגגו את החגים היהודים, אבל יחד עם זאת התערו בני משפחת פינדר בחברה הפולנית. לסבא הינריק היתה חנות סיטונאית גדולה מאד למוצרי מזון, והוא ניהל עסקים עם פולנים וגרמנים. כיאה לאיש עסקים, סבא לבש חליפה מודרנית ונראה ככל הפולנים. מימין: האחות אדל, אבא וילהלם, אמא ססיליה ו-ויקטוריה הוא וסבתא דיברו בבית פולנית וגרמנית, וסבתא אף ידעה שפות נוספות. כשהייתי קטנה הם נהגו לדבר ביניהם למדנו שם בין השאר גם עברית, אבל לא מספיק כנראה. בגרמנית, כדי שלא אבין, אבל אני הבנתי. היה זה בית למעלה מעשור מאוחר יותר, כשעליתי לארץ, לא זכרתי תרבותי ואינטלקטואלי, כל חמשת ילדיהם, שני בנים מילה אחת מהעברית שלמדתי שם. למדתי במגמת תפירה ושלוש בנות, זכו לחינוך טוב וסיימו בית ספר תיכון בשפה והצלחתי יפה, אך שכר הלימוד היה גבוה, והוריי התקשו לעמוד בו. שלוש מאות זלוטי היה עליהם לשלם בעבור הגרמנית. אמא היתה צעירה משכילה עם תעודת בגרות מבית הלימודים שלי, ומשרת הפקידה של אמא לא הספיקה כדי ספר תיכון נוצרי מעולה. יפיפיה בעלת מראה יווני שיער לכסות הוצאות מחיה ושכר לימוד. חשוב היה לאבא כהה ועיניים חומות בעלות מבט חודר וחם, והחיים שאלמד, חשוב היה לו שארכוש השכלה ומקצוע בבית ספר בקרקוב בראשית המאה העשרים נראו יפים ומבטיחים טוב עם תעודת בגרות. אחרי הכל, גם הוא וגם אמא היו לצעירה מודרנית וחופשית כמוה. לבושה בשמלה אופנתית אנשים משכילים ולא התקבל על הדעת שאני אהיה פחות שנתפרה למידותיה היא טיילה עם חברותיה ברחובות משכילה מהם... קרקוב היפה. הן דילגו בעליצות על מרצפות האבן, בחנו למדתי, עברתי, נפגשתי עם חברות, ובאביב של שנת את יושבי בתי הקפה, ורקדו ולסים במסיבות סלון ניגשתי לבחינות שבסופן קיבלתי תעודת בגרות אבא, וילהלם קרל, היה גבר גבוה ומרשים, בעל עיניים פולנית וסיימתי את בית הספר התיכון בהצל ח ה בהירות, שיער בלונדיני וחזות אוסטרית סמכותית. הוא רבה...הייתי אז בת שש עשרה, צעירה, בעלת מקצוע, היה מבוגר מאמא במספר שנים, ובהיותה צעירה בת שהחיים פרוסים לפניה. עבודה עדיין לא מצאתי, אך היתה עשרים, הוא ודאי הותיר עליה רושם רב. שניהם נראו יחד לי מכונת תפירה בבית ותפרתי קצת חולצות, שמלות זוג נהדר היא כהה והוא בהיר, היא יפיפיה בסגנון יווני וחצאיות לקרובים ושכנים. זאת היתה ראשית החיים שלי והוא בחור אוסטרי גאה, הדור ותמיר... עם הנישואין כנערה, כאשה, ואז פרצה פתאום המלחמה. עברה אמא לעיר מגוריו של אבא, לטרנופול... אחרי שאבא חודשים ארוכים לפני פרוץ המלחמה כבר התנוססו פשט רגל עזבנו בשנת 1933 את טרנופול ועברנו לקרקוב. בעיתונים כותרות מדאיגות לגבי ההתנהלות הדורסנית של הייתי אז בת עשר, ילדה גדולה כבר. שמחתי על המעבר. גרמניה השכנה. בעלי הדעה דנו זה עם זה, והפריחו אהבתי את המשפחה של אמא, ועל אף שנאלצתי להיפרד השערות שונות מעל דפי העיתונים, אבל אנחנו, כמו רוב מחברות בבית הספר ומהבית שהכרתי, שמחתי על האנשים, לא התייחסנו לכך. היינו עסוקים בעניינים שלנו, בצרות הקטנות והגדולות. כנערה בת שש עשרה הראש שלי השינוי... בקרקוב הייתי מוקפת משפחה. דודה פרניה, אחותה היה טרוד באלף ואחד דברים, והמלחמה לא היתה אחד של אמא, גרה ברחוב גרודצקה מעל חנות הכובעים שלה מהם. ממילא, גם אם היינו מוכנים לקראת המלחמה, ושל בעלה. מגבעות וכובעי גברים הם מכרו, ומזה צמחה האם אפשר היה באמת להערך לכך?! אף אחד לא יכול היה להם פרנסה נאה. שבעה ילדים היו להם: שש בנות ובן לשער את שעתיד לקרות. וכך ב- 1 בספטמבר 1939 פרצה אחד, ואני אהבתי מאד לבלות אצלם. נהגתי ללכת ברגל המלחמה... ויקטוריה גולדמן מהבית בפודגוז'ה עד רחוב גרודצקה, אשר נמשך מהכנסיה מתוך: הכח לחיים, הגדולה ועד לרינק הככר המרכזית המרובעת בחלק הוצאת חוט השני העתיק של קרקוב, בגדה השניה של הויסלה. זהו מרחק רב למדי לצעידה רגלית, אבל הביקור שם היה שווה את המאמץ. דודה פרניה היתה בלבוסטע. היא תמיד בישלה, אנא, אנא, תעדו את קורות חייכם למעננו ולמען ותמיד דאגה להאכיל את כולנו באוכל טוב וחם, ובבית הדורות הבאים. אנחנו מבקשים לדעת מה היה שם, כיצד גדלתם, למדתם ואהבתם. אנו שררה תמיד אווירה של צחוק, שמחה והמולה. בית מלא בילדים, ובשבילי, שגדלתי כבת יחידה כמעט, זה היה שינוי מבקשים ללמוד כיצד שרדתם וכיצד בניתם את מרענן. מהשנים הללו, משנות התבגרות שלי בקרקוב, יש לי חייכם במולדת החדשה, יחד עמנו. הרבה זכרונות טובים, אף על פי שבבית לא תמיד היה קל. חלק גדול מהזיכרונות היפים שלי מהימים ההם אני זוקפת תודה לויקטוריה גולדמן על ששיתפה אותנו לזכותה של אמא. היה לי קשר מיוחד איתה ודיברנו על בפרקים מחייה העשירים, ותודה להוצאת חוט השני שסייעה לה להעלות את הדברים על הכל... הכתב ולהוציאם לאור. למדתי אז כבר בבית ספר תיכון מקצועי פרטי בשם אוגניסקו פראצי. היה זה בית ספר יהודי לא רחוק מהבית.

3 נוביני קרקובסקיה בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל עמוד 3 מועדוני כדורגל יהודיים בקרקוב בין שתי מלחמות העולם ה פ ת ע ה נ ע י מ ה ה ג י ע ה ל י ד י נ ו לאחרונה: עבודת מסטר של גב' אנה הלמביץ Anna Halambiec סטודנטית בחטיבת פילולוגי ה - שפות א י שבאוניברסיטת פוזנן ע''ש אד ם מיצקיביץ', שנושאה: מועדוני כדורגל יהודיים בקרקוב בין שתי מלחמות העולם. בשל הקשר המשפחתי שלי לשחקני קבוצות מכבי ו-יוטז'נקה (Jutrzenka) בתקופה שבין שתי המלחמות, ובשל התעניינות אישית בנושא, נתבקשתי לתרגם ולתמצת את עבודתה של גב' הלמביץ, המשתרעת על פני 48 עמודים (ללא התמונות). המממ... מטלה מכובדת לאוהד כדורגל שכמותי ולא פשוטה כלל ועיקר, והתחלתי בעבודת התרגום והתמצות. ו בהתאמה." ובהמשך עבודתה כותבת אנה: קרקוב הייתה עיר חשובה מאד להתפתחות הכדורגל הפולני בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. הבחירה ד ו ו ק א ב נ ו ש א ה כ ד ו ר ג ל ה י ה ו ד י בקרקוב מתבססת על הנחתה הנכונה ש ל ה ח ו ק ר ת כ י ה ע י ס ו ק ה פ ע י ל בספורט הווה מרכיב חשוב בתרבות היהודית של אותה התקופה, תקופה של תמורות בעם היהודי. בתקופה זו שבין שתי מלחמות העולם פרחה האוכלוסיה היהודית בעיר, והגיע לכדי שליש ממספר התושבים. באותה תקופה פעלו בעיר, לסירוגין, 14 קבוצות כדורגל יהודיות והחשובות שבהן היו יוטז'נקה ומכבי. לא אחת פגשו אלו, במסגרת הליגה האזורית, את קבוצות העלית הפולניות וויסלה וקרקוביה. במרכז ההתעניינות של הקהילה היו, איך לא, משחקי הדרבי בין הסוציאליסטים. יוטז'נקה ("השחר"), מועדון יהודי שהוקם ב היה יריבו המושבע של מכבי קרקוב. הוא נסמך על תנועת ב ו נ ד, ה ל א -צ י ו נ י ת, ה ס ו צ י א ל דמוקרטית, ומשך לשורותיו נוער יהודי אשר לא מצא עניין בנרטיב הציוני. ואילו צבעי מועדון מכבי, תכלת לבן, התמזגו עם שאיפות החוגים הציוניים מקימי המועדון, אשר שמו להם למטרה להשיג רנסנס לאומי ולעודד את הנוער להיחשף לרעיון הלאומיות היהודית באמצעות הספורט. אל משחקי הדרבי יוטז נקה מכבי היה מגיע קהל עצום ורב, ואלה היו טעונים רגשות פוליטיים לא מעטים. דיווחי כתבים ממפגשים אלה מלאו בתאורים מלאי התפעלות והשתאות על קהל האוהדים של שתי הקבוצות ועל העידוד שנתנו לקבוצתם. וכך כותבת אנה הלמביץ בפרק המבוא לעבודתה: המבוגרים בקרב הציבור היהודי, "ספורט ותרבות הגוף לא הוו אף יוטז 'נקה למכבי. משחקים אלה, בין נציגי הדור הקודם, לא הפגינו את פעם מוקד התעניינות בקרב הציבור שני המועדונים היהודיים שבעיר, זכו אהדתם לדבקותם של הצעירים היהודי, שסגד לדעת ולפיתוח היכולות לכינוי ''מלחמת קודש'' (כיום הכינוי בכדורגל. במשפחות המסורתיות האינטלקטואלית. מסיבה זאת בדיוק ''מלחמת קודש'' מתייחס לדרבי בין השתדלו לא לשחק בשבת, אך לא החלטתי להתמקד בתחום העשייה שתי הקבוצות הפולניות קרקוביה אחת נהגו האבות, שהיתה להם פינה הפיזית - הספורט בקרב ציבור זה. ווויסלה שבשורותיה של האחרונה שני חמה בלב לכדורגל יהודי, לעצום עין הבחירה שלי בכדורגל אינה מקרית ש ח ק נ י ר כ ש י ש ר א ל י ם - מ א ו ר מ מ ש ח ק ה ב נ י ם ב י ו ם ה מ נ ו ח ה המקודש. כ ל ל ו ע י ק ר, ש כ ן מ ז ה ז מ ן א נ י מליקסון ודוד ביטון). מ ת ע נ י י נ ת ב ת ח ו ם ג ם ב ר מ ה במשחקי הדרבי האלה, בין שתי בינלאומית. קבוצות העלית היהודיות, היתה השתתפות בנבחרת קרקוב ובנבחרת תחילתו של הכדורגל המודרני ה ה ת מ ו ד ד ו ת ל א ר ק ב מ י ש ו ר פולין: ב מ ח צ י ת ה מ א ה ה - 9 1, ו א ו ל ם הספורטיבי, על המגרש, כי אם גם ב ש נ י ם ל א נ ע ד ר החידושים בענף חלו במחצית ראשונה בתחום הפוליטי בין אוהדי מכבי מ ק ו מ ם ש ל כ ד ו ר ג ל נ י ם י ה ו ד י ם של המאה ה- 20. הכדורגל היהודי ה צ י ו נ י י ם ו א ו ה ד י י ו ט ז ' נ ק ה מ ש ו ר ו ת י ה ש ל נ ב ח ר ת ק ר ק ו ב, והשינויים הדינמ י י ם ש ח ל ו ב ו, מחברים אותי להיסטוריה של הציבור היהודי על אדמת פולין בתקופה הנ''ל. עבודתי זאת אפשרה לי, אפוא, לחבר בין אהבתי לשני הנושאים הנ''ל. ערי גליציה היו המובילות בכדורגל ה מ ו ד ר נ י ב ת ק ו פ ה ש ל פ ו ל י ן המתחדשת, והאוטונומיה ממנה נ ה נ ת ה א פ ש ר ה א ת ה ק מ ת ם ש ל מועדוני כדורגל בקרקוב ובלבוב, ומפ גשי ם של הקבוצות הללו על המגרש. הסקירה שבעבודתי מתייחסת לתקופה בין שתי מלחות העולם , ובה ג ם אז כור ל השפעות הפוליטיות בקרב הציבור היהודי על מועדוני הספורט שלו שבעיר. נעזרתי במעט המחקרים ופרסומים ע ל ה ת ק ו פ ה, ו ה ת מ ק ד ת י ב ש ת י הקבוצות המובילות: מכבי ZKS Z T S ו -י ו ט ז ' נ ק ה M A K K A B I שחקני מכבי, 1938 JUTRZENKA שהוקמו בשנים 1909

4 בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל שחקני יוטז'נקה ומכבי: גרינברג, שטומ פ פ ר, אופן, פורי ש, קלו ץ, פיטזלה, קרומהולץ, סלינגר, מולר, אלפוס ו-פרישר. יוטז'נקה ומכבי עלו לליגה עליונה של מחוז קרקוב,,ושם מצאו את וויסלה ו-קרקוביה, לימים יריבות מושבעות של שתי הקבוצות היהודיות. נ ו ב י נ י ק ר ק ו ב ס ק י ה מועדוני כדורגל יהודיים בקרקוב בין שתי מלחמות העולם המקומיות, ובמיוחד מהופעת ם ב ש ו ר ו ת ק ר ק ו ב י ה ש ג י ש ת ה ה ל י ב ר ל י ת א י פ ש ר ה ל ק ב ל א ל שורותיה גם שחקנים יהודים. מדובר בשחקנים כמו לאון שפרלינג (אשר כונה "מוניו",(Muniu המגן המהולל לודוויג גינטל מ"כדור", גרינברג אשר כנציג מועדון "כח" שיחק אף (המשך) עמוד 4 Gdzie tu reka gdzie tu noga Gdy Jutrzenka gra z Makkabi Zydek Zydka srogo dlabi יוסף פוגלר, סופר יהודי פולני ידוע בתקופה שאחרי מלחמת העולם, מספר בזיכרונותיו על הספ ו ר ט היהודי בקרקוב בתקופה שקדמה למלחמה, כי מבין שתי הקבוצות מכבי ויוטז'נקה היתה אהדתו נתונה ליוטז נקה. אבל את קרקוביה הוא ממש אהב! הוא זוכר את פגישתו עם לאון שפרלינג, מעמודי התווך של קרקוביה. היה זה באחת השבתות שבה התקיים הדרבי וויסל ה - קרקוביה, ולאון שפרלינג התעכב בבית הכנסת בגלל משך תפילה, שהתארכה מעבר למקובל. כשהגיע שפרלינג, בנסיעה של כרכרה וסוס זריז למגרש, היתה כבר קבוצתו קרקוביה על המגרש בהרכב חסר של עשרה ומה הייתה שמחתם לבואו של לאון. שיתוף שחקנים יהודים בקבוצות פולניות בעיר, וצירופם למשחקי נבחרת העיר, תרמו רבות לפיתוחם של יחסים טובים בין שני הלאומים. יוטז נקה אהדה את קרקוביה ואילו אהדת מכבי היתה נתונה לוויסלה. שחקני יוטז נקה; עומדים משמאל: ו.פרגר, ק.אופן, מ.שטטר, גרינברג, מ ק ו ם ה מ פ ג ש א ש ר ה ו ס י ף קרומהולץ, המאמן דר שטומפר. כורעים: י.קלוץ,II פורמן, פיטצלה. לאינטראקציה בין שחקני הקבוצות היה בית קפה ביזנצה ).(Bizanca יושבים: בלסם, אונגר, י.קלוץ I לקבוצות הצמרת של העיר: וויסלה, ה ו א ב ש ו ר ו ת ק ר ק ו ב י ה, ו י ו ס ף קרקוביה, מכבי ויוטז נקה היו שם בשנים אל ה לא נעלם מקומ ם לוסגרטן, אשר עמד שנים בשער של שולחנות קבועים. לבית קפה זה היו ה מ כ ו ב ד ש ל כ ד ו ר ג ל נ י ק ר ק ו ב ק ר ק ו ב י ה, ו א ש ר ע ם פ ר י ש ת ו מגיעים עסקני הקבוצות, השחקנים, היהודיים גם מנבחרת פולין. ב מתפקידו בשער הקבוצה עבר לשמש המאמנים וכתבי הספורט. כשופט כדורגל. נקראים אל דגל הלבן-אדום קלוץ היחסים הקורקטיים בין שני וקרומהולץ. באותה שנה, נקרא יוסף הלאומים הופרעו לפרקים ב ש ל קלוץ ללבוש את מדי הנבחרת הפולנית בעונת 1938/39, העונה האחרונה ארועים לא-שגרתיים על מ ג ר ש במשחקה נגד שוודיה, ובבעיטת עונשין לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, תורם לפולין את הגול ה ר א ש ו ן ש י ח ק ו ב ע י ר ק ב ו צ ו ת כ ד ו ר ג ל הכדורגל. יוסף פוגלר נזכר באירוע היהודיות: מכבי, הגיבור, הכח, ממשחקה של וויסלה, במהלכו דרש במפגשים בינלאומיים. הכדור, יהודה ו-יוטז נקה. פרוץ השופט היהודי רוזנפלד מהשחקן Sportowy המלחמה הביא לסיום פעילותם של לפי עתון הספורט " הנריק ריימן, שעבר עבירה חמורה על "Przeglad נחשב יוסף קלוץ למבקיע מ ו ע ד ו נ י ה ס פ ו ר ט ה י ה ו ד י ם. שחקן יריב, לעזוב את המגרש. השחקן ה ש ת ת פ ו ת ם ש ל מ ו ע ד ו נ י ם א ל ה בטוח של בעיטות עונשין, וכאמור, סירב, באומרו שאין מצב שיהודי בתקופה שבין שתי מלחמות עולם קלוץ אכן לא אכזב את האמון שנתנו יורה לו לעזוב את המ ג ר ש. סו ף מציינת פ רק ח שו ב בהיסטו רית בו במשחק נגד שוודיה. ממשחקי הסיפור: כל קבוצת וויסלה קרקוב הספורט של מועדוני ספורט בפולין הליגה, זכרו בחוגי הספורט בקרקוב עזבה את המגרש, בשחקה ברוגז עקב החדשה והעצמאית. בעיקר את פמפר, שוער הקבוצה, ואת החלטתו של השופט היהודי לסלק שחקני השדה: הבר, אושיק, לנדמן, מהמגרש את אחד משחקני המפתח זוננשיין, האופטמן וולפיילר. בקבוצת שלה. "כדור" בלטו השוער הרמן, המקשר כדורגל בקרקוב ויחסי פולנים גל האנטישמיות הגואה בפולין, ה ש מ א ל י ר י י ס ו ה ח ל ו ץ ה מ ר כ ז י יהודים: שמכהולץ, אשר הצטיין במשחקו עו''ד מאוריציו ויינר נזכר בחמשיר במיוחד אחרי פטירתו של המרשל אנטישמי קמעה שנהגו לזעוק מי מן פילסודסקי, אמנם פסח על מגרשי למרות היותו קטוע יד. הכדורגל בקרקוב, אך הורגש היטב ש ח ק נ י ם י ה ו ד י י ם ז כ ו ר י ם האוהדים: Rety kosza olaboga במגרשי הכדורגל האחרים במדינה. מה שתתפותם בק בוצות הצמ רת

5 נוביני קרקובסקיה בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל עמוד 5 מועדוני כדורגל יהודיים בקרקוב בין שתי מלחמות העולם (המשך) שמות האבות המייסדים והעסקנים שחקני יוטז נקה: ו.פרגר, ק.אופן, פי שספורט לא היה תחום פופולארי המרכזיים של מכבי קרקוב: מ. ש ש ט ט ר, ג ר י נ ב ר ג, ז י ג מ ו נ ד בקרב היהודים, מועדוני כדורגל נשיאים: דר' לזר הנריק, דר' פרוינד קרומהולץ, דר' שטומפנר, יוסף קלוץ, י ה ו ד י ם ה ם ד ו ג מ א ו ת ט ו ב ו ת מ.פורמן, פיצלה, בלסם, אונגר, יעקב ש ל מ ר ו ת ד ע ת ה ר ו ב, ה י ו ה ר ב ה פרידריק, דר' מרגוליס וולף סגני נשיא : דר' ביליג יעקב, מ. קלוץ, אלפוס, מאמן: זיסלר. שחקנים מצטיינים ואוהדים אמיתיים שונברג, דר' קורנגולד פרדיננד שחקני מכבי: לינדמן, לנדמן, זלינגר, של הספורט הזה בקרב היהודים. מזכירים : דר' אימרגליק וילהלם, דר ' שפרלינג, וולפיילר, פמפר, אוסיק, מזל שהם הורישו קצת מהפעילות זוננשיין, האופטמן, גינטל, יוסף העשירה שלהם, והודות למורשת אושיק, דר' שנקר אדמונד התרבותית הזאת אנחנו יכולים גזברים: דר' קליינהנדלר הנריק, לוסטגרטן. לתאר לעצמנו איך נראו משחקי י.טסילוביץ', דר י.א הולנדר להלן דברי הסיום של הגב' אנה כדורגל אצל יהודים שגרו בקרקוב אדמיניסטרטור : ב. הלפרין לעבודתה (בעברית): ב ת ק ו פ ה ש ב י ן ש ת י מ ל ח מ ו ת מנהלי ענפ י ם : ו. מולקנ ר, ד ר ' זילברברג לאון, ז'יבירקו שמואל, ''חבל שבגלל מלחמת העולם השנייה העולם''. ח ו צ ' נ ר א ל כ ס נ ד ר, ס א ס ר ו מ ן, נעלמו מפולין כל כך הרבה דברים פרלטמוטר וילהלם, דר' בקמן אלפרד, הקשורים לתרבות היהודית. אף על תרגם מפולנית ותמצת: עמי פמפר אפסל הנריק, גהורסם רומן. על הספורט היהודי בקרקוב ברצוני להעלות רק כמה אפיזודות מזכרונות ימי ילדותי, משנות העשרים, המעידות על הפופולריות של הספורט אפילו בחוגים החרדים הקיצוניים כביכול, שלמראית עין שללו נושא זה, היאה, ל דעתם, ל"שקצים" ול"עמהארצים" קלי-דעת. בין חברי ללימודים בביה"ס האגודאי "יסודי- התורה" (מדובר בגילים 11-8) לא מעטים היו שחקני כדורגל נלהבים, שהיו מביאים לבית-הספר את ה"שמאטע-קויל" כדור-הסמרטוט המפורסם (עשוי מגרב ממולא סמרטוטים) והיו בועטים בהפסקות, למרות שהמלמדים אסרו עלינו עיסוק זה ובשיחות המוסר, שהיו מנהלים לעתים בכתה, היו מטיפים נגד משחקי הספורט למיניהם. הנערים לא הסתפקו, כמובן, במשחק בהפסקות בלבד. בשבתות אחה"צ היו מתכנסים על הדשא שעל גדת הויסלה, בקרבת מגרש "מכבי", והיו מבלים עד שעות החשכה במשחק. היו ביניהם בקיאים בנושא בכלל, שידעו את שמותיהם של שחקנים ידועים, תוצאות של משחקי הליגה והשתמשו במונחים מקצועיים בשיחותיהם של עניני הספורט. היו גם מסתננים תכופות למגרשים, במיוחד למגרש "מכבי", כדי לחזות במשחקים. בין חברי בלט במיוחד כבקי וכמנהיג הקבוצה הנער גולדמן, בנו של בעל מסעדה ומלון בפנת הרחובות דיטלה וקראקובסקה. בשנת 1926 (ואולי 1927 איני זוכר בדיוק) נתן הופעה במגרש "מכבי" הגבור היהודי המפורסם, זישא ברייטברד. ההופעה התקיימה, כרגיל, בשבת אחה"צ. משפחתנו כולה, אבא, אמא, שני אחי הגדולים ואני, ניצלנו את ההזדמנות, שסבא התגורר ברחוב דיטלה מס' 15, בקומה השלישית, ומחלונות דירתו אפשר היה להשקיף על הנעשה במגרש "מכבי" שממול. רחוב דיטלה וסביבתו היה, כידוע, מאוכלס רובו ככולו אוכלוסיה דתית. וראה זה פלא: כל החלונות בסביבה היו מלאים, ולא רק בני-נוער, אלא גם מבוגרים, מזוקנים וחובשי שטריימל. רבים מהם באו, כמונו, ממקומות מרוחקים, אל קרובים או ידידים. כדי לזכות בחזיון נדיר זה של מין "שמשון הגבור" בן זמנם, המכופף במו ידיו מוטות ברזל ופסי רכבת וקורע שלשלאות כבדות, כמו חוטי תפירה פשוטים. תחילת שנות ה- 20 במאה הקודמת: תהלוכה במגרש מכבי לכבודו של זישא ברייטברד ( ) משעמדה להיפתח בסוף שנות העשרים הישיבה המפורסמת של חכמי לובלין. שנוסדה ע"י הגאון ר' מאיר שפירא זצ"ל, רבה של פיוטרקוב ולובלין, נפוצה בציבור השמועה, שזו תהיה ישיבה מודרנית ותלמידיה יקדישו זמן לפעילות-חובה גופנית וספורטיבית, והעיקר, ישחקו כדורגל. ועוד מקרה, אם כי פעוט: בשנת 1936 פנו אל דודי, שהחזיק בבית-מלאכה בחצר של "בית-זיסר" המפורסם ) ה ג ו ש ש ב י ן ה ר ח ו ב ו ת ק ר ק ו ב ס ק ה -מ י י ז ל ס ה - אוגוסטיאנסקה) כמה צעירים, שהציגו את עצמם כמארגני קבוצת ספורט דתית, והציעו לו לאפשר להם את השימוש בחדר אחד מבית-המלאכה כמועדון למפגשיהם בשעות הערב ובשבתות, אגב ציון, שהמקום ישמש להם גם כ "מניין" לתפילה. דודי, שהיה חסיד בובוב, לא התנגד לעניין עקרונית, אך בשל צרכי עסקו לא יכול לוותר על המקום לשעות הערב והעיסקה לא יצאה אל הפועל. אריה בראונר מתוך: היהודים בקרקוב: חייה וחורבנה של קהילה עתיקה בהוצאת ועדת ההנצחה של יוצאי קרקוב בחיפה, 1981

6 בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל על מומרים בקרקוב נ ו ב י נ י ק ר ק ו ב ס ק י ה עמוד 6 כמו בכל תפוצות הגולה בעולם לא היו חסרים מומרים בכיר במחוז קרקוב. בתוקף תפקידיהם היו שני אלה בקרב יהודי קרקוב, אם כי יש לציין, שמכת השמד היתה מופיעים תמיד בכל האירועים והטקסים הלאומיים יותר גדולה בחלקי פולין אשר לפני מלחמת העולם והדתיים, בהיותם מיצגים את הרשות האזרחית והצבאית. וכך בתהלוכה דתית בחוצות העיר בחדשי קיץ לרגל חג הראשונה נמצאו תחת הכבוש הרוסי והגרמני. קרקוב, עיר הבירה של גליציה המערבית, היתה עד שנת קתולי של ישו, היו שני המומרים צועדים מימינו ומשמאלו 1918 תחת שלטון אוסטרי. המשטר האוסטרי היה יותר של ראש הכנסיה. ליצני הדור היו אומרים, שזו היתה בעצם ליברלי מהמשטר הרוסי והגרמני, וגם התנועה האנטישמית תהלוכה יהודית, כי בראשה הלכו שלושה יהודים: ישו בגליציה היתה פחות חריפה, מאשר בשאר חלקי פולין. הנוצרי, שפסלו נישא בשורה הראשונה, ועמו שני יהודים מאותה סיבה היו יכולים יהודי גליציה להתקדם מבחינה אחרים, קפליצקי ומונד. מחבר: ד"ר מנחם בוכוייץ חברתית וציבורית גם ללא המרת דתם, ואמנם עם קום מדינת פולין בשנת 1918, לא היה קטן, יחסית, מספר מתוך: היהודים בקרקוב: חייה וחורבנה של קהילה היהודים בין הפקידים הממשלתיים, בקרב שופטים עתיקה בהוצאת ועדת ההנצחה של יוצאי קרקוב בחיפה, ופרופסורים באוניברסיטאות. לעומת זאת היו שערי המנגנון הציבורי ברוסיה ובגרמניה סגורים כמעט באופן אשתי, לוסיה אניספלד, עבדה בבית הדפוס Drukarnia הרמטי בפני יהודים ומי שאצה לו הדרך וחלם על עמדה Narodowa ששכן בקרקוב ברחוב.Wolska הבעלים, ציבורית, אותה החשיב יותר מקשרי המשפחה, מדתו נפוליאון טלז ) (Napoleon Telz ואשתו ולאומו, היה ממיר את דתו, כדי להשיג את מטרתו התנצרו. הסיבה לצעד זה היתה העובדה שהם היו ספקים של ממשלת פולין, ונציגי הממשלה הודיעו להם כי אם לא הנכספת. אפשר להגיד בבטחון מלא, שאחוז היהודים, יתנצרו, הממשלה תבטל את כל החוזים עמם. באין שהמירו את דתם מתוך אמונה והכרה כנה היה אפסי. על רקע זה התהלכו הלצות רבות. אעשה כאן דיגרסיה ואצטט ברירה התנצרו. הותירו את שם משפחתם אך שינו את שלוש מהן: שמותיהם הפרטים. שלושה מומרים יושבים בבית קפה ומתוודים על המניע שדחף אותם לנטוש את דת אבותיהם. אמר הראשון: בבית הדפוס הודפס, בתחילה, עיתון יומי, ומאוחר יותר התאהבתי באשתי הנוצריה והיא הסכימה להנשא לי רק החלו גם להדפיס ספרות יפה ואמנותית. בבית דפוס זה בתנאי שאמיר את דתי. אמר השני: בבנק, בו אני עובד, הודפס Elementarz Marjana Falskiego ספר ללימוד הבטיחו לי מישרת מנהל בתנאי מפורש, שאתנצר. אמר קריאה וכתיבה של השפה הפולנית בו השתמשנו ללימוד השלישי: ואני, רבותי, המרתי את דתי מתוך הכרה ואמונה השפה (השנה מלאו 100 שנה להדפסת מהדורתו כנה בישו הנוצרי. מיד הפסיקו אותו בני שיחו ואמרו: את הראשונה). רק שני יהודים עבדו במקום, רעייתי וינקה גרוס. זה תספר לגויים ולא לנו. אחד המומרים המפורסמים ברוסיה במאה ה- 19, היה מספרים שלאחר צאתו של יהודי, אשר פקד את המקום פרופ' חוולסון, אשר עם התנצרותו קיבל משרה של פרופ' לצורך רכישת שיירי נייר (Makulatura) היתה גב' טלז בפוליטכניקה בפטרבורג (היום: לנינגרד). הוא היה רגיל לטעון שהמיר את דתו מתוך הכרה, היינו הגיע לידי הכרה מדליקה קטורת על מנת "לגרש" את ריח הבצל והשום שמוטב להיות פרופסור בפוליטכניקה מאשר בן חזן עני שנותרו אחרי היהודי. צחוק הגורל: למרות זאת הם נרצחו בשואה. בתם וחתנם בעיירה נידחת. על אותו חוולסון היו מספרים שבערוב ימיו הביע חרטה ושתי נכדותיהם, שהיו ציונים, שרדו את השואה וחיו על צעדו ובהתכתבויותיו עם הרב הראשי במוסקוה, הרב בלונדון. מאז ה, התלונן על האנטישמים, המזכירים לו בוקר וערב את מוצאו היהודי. באחד מכתביו ציטט פסוק מקטע שבתפילת שמונה עשרה של הימים הנוראים שבין ראש השנה לבין יום כפורים: "אלהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי". הוא השתמש במשחק מילים ובמקום "נוצרתי" כתב "התנצרתי" וכוונתו היתה לאמר: "עד שלא התנצרתי איני כדאי (בעיני הגויים) ועכשיו שהתנצרתי כאילו לא התנצרתי (בעיני הגויים). אך נחזור למומרים בקרקוב. בשנים האחרונות לפני פרוץ מלחמת העולם השניה היו בקרקוב שני מומרים ידועי שם, שפרסומם בא בגלל עמדתם הרשמית. האחד היה ראש העיר, ד"ר קפליצקי (מקודם קפלנר), ואילו השני היה הגנרל ברנרד מונד (הוא לא שינה את שמו), מפקד צבאי ניצולי שואה אשר חיו בתקופת השואה במסתור בסכנת חיים מוחשית או מי שחי בזהות בדויה לפחות 12 חודשים, ולא קיבלו עד כה קיצבה, עשויים להיות זכאים, החל מה- 1 בינואר 2012, לקצבה מקרן סעיף 2. טופס בקשה לקצבה מקרן סעיף 2 ניתן לקבל באתר האינטרנט של ועידת התביעות בכתובת: מכיוון שהמדובר בקרן במימון ופיקוח גרמני, את הטופס יש למלא בגרמנית, אנגלית או צרפתית. הסברים בשפה העברית לגבי מכלול הקריטריונים של הקרן, הוראות למילוי הטופס ולאן לשלוח אותו, ניתן לקבל בכתובת ניתן גם לקבל מידע וטפסים על ידי פנייה לוועידת התביעות בטלפון

7 נוביני קרקובסקיה בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל עמוד 7 אנה צינס שנקר ז ל ב הלכה לעולמה בשיבה טובה אנה צינס שנקר ז"ל Zins),(Anna Schenker מאושיות קהילת קרקוב בתל אביב. אנה (ג'וניה) לבית גרשלר נולדה בשנת 1910 בבית ברחוב גרטרודה 12 בקרקוב, לאמה חוה ולאביה ברנרד, בעל חנות מזכרות. כבר בהיותה תלמידה בבית ספר תיכון בלט ה ביופיה. בתום לימודיה בתיכון נשלחה ללימודים בבית ספר גבוה ל"ניהול משק הבית" בעיר ורוצלאב שם רכשה גם מיומנות גבוהה בשפה הגרמנית. לאחר סיום לימודיה שבה לקרקוב, וכעבור זמן קצר נדרשה לטיפול רפואי אותו היא מקבלת משכן, דר' איגנץ (יצחק) שנקר, רופא מנתח ידוע המבוגר ממנה בכ- 20 שנה. הוא נשבה בקסמיה ומתאהב בה מייד ולאורך כל שנות חייו. לאחר תקופת היכרות קצרה הם מתחתנים בבנין הקהילה היהודית ברחוב סקווינסקה 2. השנה היא כאישה נשואה צעירה אנה מייד מיישמת את שלמדה בורצלב בביתה שלה ובונה קן חם לבעלה ולה. הוא - מנהל מחלקה בבית החולים היהודי בקרקוב, בעל קליניקה פרטית פעילה ומעורב בחיי הקהילה. היא - עקרת בית ולימים אם לבת מרים ובן יוסף. ביתם המשותף ברחוב גרטרודה, 16 שם גם נפתחת המרפאה הפרטית של דר' יצחק שנקר, פתוח לאורחים כל העת, הסלון מפואר והאירוח תמיד כיד המלך. הדירה, על פני קומה שלמה, מעוצבת בס גנון קלאסי, יצירות אומנות בין החדרים. בין הבאים: ראשי הקהילה היהודית, חברי ארגונים ומוסדות, אליטה של גויים כיהודים בק רקוב. החגי ם היהודים כהלכתם ובתווך סיוע לעשייה הקהילתית של בעלה האהוב במסגרת "מכבי קרקוב", בני ברית, "הבונים" ואחרים. בנסיעות לצד בעלה היא מגיעה למקומות רחוקים בפולין ואירופה. ילדיה מטופלים ע י מטפלות ונהג צמוד עם רכב מפואר עומד כל העת לרשות המשפחה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, כבר בתחילת ספטמבר, בעוד בעלה מגויס לצבא הפולני כרופא, אנה נותרת מאחור עם שני ילדים קטנים ועם אמה, במנוסה מהאויב הנאצי. עושה את דרכה, עם יתר יהודי פולין הנסים על נפשם, היא מגיעה ללבוב ה. כאן מת גלית אישיותה ויכולת ונחישותה לשרוד בכל מחיר ולקיים את מ שפחת ה הקטנה. חסרת כל אמ צ ע י ם ) כל רכושם הרב נ נ ט ש ( ) בקרקוב). בלבוב היא מקימה בכוחות ע צ מ ה מ ס ע ד ה ק ט נ ה, ש ה ו פ כ ת פופולרית מאוד ומאפשרת קיום בדוחק לארבע הנפשות. חורף סיביר. הגם שאין לה הסמכה בתחום אנה עובדת כאחות במרפאה במחנה שהקימו הרוסים לפליטים. זמן קצר לאחר בואם נפטרת אמה. אנה מצליחה בתנאי המלחמה הקשים לשרוד ולקיים את שני ילדיה ולדאוג לחינוכם. היא מנסה לקיים סדר חיים פחות או יותר נורמאלי תחת תנאים קשים ביותר וללא מושג מה עלה בגורלו של בעלה. בחלוף שש שנות פירוד בסיביר ולאחר השתלשלות אירועים מדהימה בהם מעורבים הגב' קלמניטנה צ'רצ'יל והמרשאל קונייב אנה ושני ילדיה ע ו ל י ם ל א ר ץ ע ם ס ר ט י פ י ק ט י ם ומגיעים למחנה עתלית. כאן, לאחר שפגשה והתאחדה עם בעלה בארץ ישראל בשנת 1946, היא שוב מתגלית בנחישותה ויוזמתה כמי שתקים מחדש, אובססיבית לסדר וניקיון, בית חם, מפנק ויפה למשפחה המלוכדת מחדש. הפעם, ברחוב רופין 13 בתל אביב, לשם עוברת המשפחה לגור. במהלך מלחמת העצמאות נפטר בעלה דר' יצחק שנקר, במהלך שירותו הצבאי כמפקד בית חולים צבאי מספר 7 בצפת. פרקי לחימתו של יצחק במלחמת העולם השנייה, סיועו כרופא לכל המחתרות בימי טרום המדינה ו ת ר ו מ ת ו ל צ ה " ל ע ד ד ו ם ל י ב ו מתועדים בספרות על הרופאי ם היהודים בצבא הפולני והרפואה בארץ ישראל בראשית המדינה. כאלמנה צעירה נקלעת אנה למצב כלכלי קשה מנשוא. חרף ההמלצות של עובדים סוציאליים כי תשלח את ילדיה לפנימיות חוץ וכי תצא בעצמה לעבודה אנה מחליטה לשמור את הצרות בבית, ולהפגין כלפי חוץ אחדות משפחתית ופאסון פולני. היא משכירה חדרים בדירה בתל אביב לאנשי או"ם ורמי מעלה אחרים בעוד היא וילדיה ישנים על הרצפה במטבח. היא מתגלית כאופה מוכשרת ביותר וששמה יוצא למרחוק, עד כי חנויות בסביבה קונות ממנה עוגות ודברי מ א פ ה א ח ר י ם. א ת ה פ ג י ש ו ת החברתיות בקפה דליה ובקפה פארק היא מקיימת כאילו אין דחק או עוני. חשובים לה חיי החברה של יוצאי קרקוב בישראל והקהילה של יהודי פולניה שהיא חלק מאושיותיה בפתח ואנה מתחתנת עם דר' ברטולד צינס, מכר של בעלה ז"ל, שהופך לדמות חמה וחשובה לילדיה ולנכדים, מביא להכנסה קבועה ומעלה את קרנה של אנה ומעמדה החברתי מחדש. בשנת 1967 נפטר דר' צינס ואנה מתאלמנת בשנית. גם בשנות אלמנותה השנייה והיא תושבת תל אביב, מתנדבת בויצ ו פעילה וחברותית, מטיילת בעולם ועוקבת מקרוב אחר התפתחותם המקצועית של ילדיה. באופן בולט וברור אנה עשתה הכל כדי שבנה הקטן, יוסף, ילמד רפואה וימשיך את דרכו של אביו. הבת מרים צעדיה נשמרו כדי שתסתובב אך ורק בחברה טובה עד שהתחתנה בשנת 1952 עם זאב מלי ז"ל. מרים מתמחה בעיצוב בגדים, ובעיקר בגדי ילדים; יוסף, שמתחתן בשנת 1959 עם חברתו הותיקה והיפה, קיטי, מסיים לימודי רפואה בירושלים, מתמחה במילדות וגניקולוגיה ולימים מתמנה למנהל מחלקת נשים ויולדות בבית החולים "הדסה" עין כרם בירושלים. עדיין חיה כבבחרותה והיא ממצה בחיים את הטוב שרק ניתן, אנה ושכן אלמן ממורד הרחוב, הבנקאי המשכיל ו ר ח ב ה א ו פ ק י ם ר י כ ר ד פ ר ג ר - מתחברים לזוגיות טובה. אנה שוב מוצפת באהבה, יחד הם מטיילים בעולם, פוגשים ידידים, מאזינים לקונצרטים וחווים חיים מלאים וטובים עד לפטירתו של ריכרד בשנת "בבי" בפי כל מכריה הנה דמות נערצת על כל באי מגדלי הים התיכון ש ם מ ג ו ר י ה. ה י א נ י ה ל ה ח י י ם חברתיים ענפים, השתתפה באירועים של ארגון יוצאי קרקוב ואף ביקרה שם 40 שנה לאחר המלחמה ביקור מרגש ביותר. היא ראתה נחת רבה בהתפתחות ובגדילה של ששת נכדיה ו -16 הנינים. המשפחה הייתה תמיד וע ד אח רון ימי ה בראש מעיני ה. פטירתה בפתאומיות, והיא בבריאות טובה יחסית, צלולה ומעורבת מאוד בקורה בעולם במדינה. יהי זכרה ברוך! פרופ יוסף שנקר

8 בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל רצח חברי "גורדוניה" מאי 1946 וכך כותב יוחנן כהן בספר עוברים כל גבול על אותו אירוע: בליל בין 2-3 במאי, יצאו מקרקוב שלוש קבוצות שמנו 89 מטיילים לכיוון נובי-טארג, במגמה לעבור דרך הרי הטטרה לצכוסלובקיה. שתי קבוצות הצליחו בכך והגיעו לבראטיסלבה. בראש אחת מהן עמד יעקב וישניא, פעיל ציוני וקצין פולני משוחרר. בהיווכחו כי הקבוצה השלישית מתמהמהת להגיע, שיגר חוליית סיירים בחזרה למעבר הגבול על מנת לבדוק מה קורה. תמונה מחרידה נתגלתה לעיניהם. במעבה היער, בקרבת מקום המרפא שצ ביניצה, היו מוטלות גוויות ולצידן מספר פצועים חסרי הכרה. מעדותו של חבר, אשר הגיע עם בוקר לקרקוב, פצוע, התקבלה התמונה הבאה: לאחר מסיבת הפרידה שנערכה בקיבוץ גורדוניה ברח סארעגא 18, עלו חברי הקבוצה והוריהם, עשרים ושבעה בסך הכל, על משאית מכוסה ברזנט. בראש הקבוצה עמד איש תנועה צעיר ונועז, יעקב פינקלשטיין. אחרי חצות עצרה המשאית באופן פתאומי, נוסעיה המופתעים והמבוהלים שמעו קולות רמים. הברזנט שכיסה גם את חלקה האחורי של המשאית הוסט הצדה. אורות פנסים האירו את פני הנוסעים. כולם החוצה, נשמעה הפקודה. מהר, מהר האיצו בהם אנשים לובשי מדים. עכשיו ראו כי הם בתוך יער. מבין צמרות העצים הגבוהים הסתנן אור חיוור של ירח. הם נדרשו למסור כסף ותכשיטים. כסף לא היה להם, גם לא תכשיטים. רק שעוני יד וטבעות נישואין. לשאלה לאן הם נוסעים ענו כי הם יוצאי מפולין בדרכם לארץ-ישראל. הם הובלו עמוק יותר לתוך היער, רוכזו בצפיפות, ואז שמעו את הפקודה: אש. שלושה עשר איש נהרגו במקום, שבעה נפצעו, שבעה הצליחו להסתתר ולהימלט כעבור זמן מה. המספר ניצל הודות לכך שהעמיד פני מת בשוכבו מתחת לאחת הגוויות. הפצועים הועברו לבית החולים היהודי בקרקוב. המתים נקברו בבית הקברות ברחוב מיודובה, בקבר אחים, יחד עם חמישה חברי האיחוד שנרצחו שבועיים קודם עמוד 8 נוביני קרקובסקיה אני מבקש לספר את אחד הסיפורים שטרם סופר, על אותם ימים אפלים של מלחמת העולם השניה ומיד לאחר סיומה. היהודים המעטים ששרדו את מחנות הריכוז, חזרו לעירם וחשבו שיתקבלו שם בזרועות פתוחות. אכזבתם היתה מרה. רכושם נלקח על ידי המקומיים, ובמקרים רבים חשו היהודים מאוימים. כך קרה גם במשפחתה של אמי ז"ל, משפחת גלר. סבי, הוטרינר ד"ר ישראל גלר, רעייתו מריה גלר, בתם היא אמי - רנה שהיתה בת 15 בסיום המלחמה, והבן יוסף בן ה- 12, שרדו את גטו קרקוב ואת ברגן בלזן, ושבו לאחר המלחמה לקרקוב. שני הצעירים הצטרפו ל"קיבוץ גורדוניה" וציפו לעלייתם לארץ ישראל. 25 צעירים מקרקוב, חברי "קיבוץ גורדוניה", התארגנו בתחילת מאי 1946 לקראת עלייתם. ב- 2 במאי עזבו מודעת אבל לקרבנות הרצח של ה- 2 במאי 1946 הצעירים, ובהם גם משפחתה של אמי, את קרקוב בדרכם מתוך עוברים כל גבול מאת יוחנן כהן, עמ אל הגבול הצ'כי, משם תכננו להמשיך בדרכם לישראל. התוכנית נגדעה באכזריות ובברוטליות. הקבוצה הותקפה לכן. תנועת גורדוניה ו איחוד הנוער הציוני ואיתן כל על ידי פורעים פולנים ו- 13 מחברי הקבוצה נרצחו במקום, שארית הפליטה היהודית בפולין ספגו מכה אנושה. על קבר האחים הזה הקימה תנועת גורדוניה אנדרטה ובינהם אחיה הצעיר של אמי, ששמי - כשמו. אלה שניצלו, ביניהם אמי והוריה, נותרו פצועים מאבן גרניט שחורה לזכרם של אלה אשר נמלטו מכבשני וגוססים. אמי שנורתה בשתי רגליה, נפצעה קשה מאד, וכל הגרמנים ונרצחו על ידי רוצחי נס ז בדרכם ארצה באביב חייהם. על האנדרטה נחקקו שמותיהם של ההרוגים. חייה סבלה כתוצאה מפציעתה זו. יוסף שטרימבר בן רנה גלר ואלה הם: יעקב פינקלשטיין - בן 25 ישראל פלם - בן 20 לובה שפירא - בת 45 רחל שפירא - בת 18 אייזיק ביניונסקי -בן 48 רחל ביניונסקי - בת 46 אברהם ויגודה - בן 50 דבורה ויגודה - בת 46 יוסף גליביצקי - בן 40 רחל הולנד - בת 19 פייגה הולנד - בת 46 רחל שוסטר - בת 45 יוסף גלר - בן 12 ( גורדונאי שהיה 4 שנים בברגן-בלזן) משתתפים בצער המשפחה ואבלים על הפרדה מחברה יקרה גינה לייטרסדורף ז ל לבית רפפורט בוגרת בית הספר העברי בקרקוב אשה אצילה, מקרינה שלווה על סביבתה, חברה שטוב לצעוד עמה לאורך הדרך